שיה פנג – דור 6

בשנים 1910-1911, שיטפונות נוראים החריבו את דרום סין, והותירו ילד יתום וחסר בית בגיל 11. הילד, שענה לשם שיה פנג (Xia Peng), שמע על מקדש בודהיסטי שבו מלמדים את שיטת הלחימה של וו מי (באותו אזור כל מי שהתעניין באמנויות לחימה שמע עליו). הוא יצא לדרך, נחוש בדעתו למצוא את המקדש, להתקבל אליו, וללמוד את אומנות הלחימה האגדית שהיו שמועות אודותיה אך מעולם לא נראתה.

מה שהילד לא ידע בזמנו, וגילה רק הרבה שנים מאוחר יותר, היה שההופעה שלו בשער המקדש הייתה התגשמות נבואה. הנבואה סיפרה שיבוא אדם זר ואמיץ, עם סימן מוזר על האף שלו, והוא יהיה זה שיציל את שושלת היוחסין של הוו מיי פאי מהכחדה. זו הייתה הסיבה שבכלל שקלו את הצטרפותו למנזר, והסיבה שבזכותה הוא התקבל כתלמידו של אב המנזר בעצמו.

פנג נלקח למקדש אחר באזור שכן, והוכשר באופן אינטנסיבי תחת פיקוחו של אב המנזר, מאסטר הוי צ’אן (Hoi Chan) שהיה הדור החמישי. מאסטר הוי צ’אן כבר היה זקן, בן קרוב לתשעים שנה, אבל כוח הנשימה שלו היה כזה חזק שהוא יכול היה לירוק אבן לתוך גזע עץ. מספרים גם שבעזרת החיוניות העצומה והכוחות הפנימיים שלו, הוי צ’אן יכול היה לחמם קדרת מים בידיו. פנג אהב את אימוני הלחימה והתקדם במהירות, וכך הוא קיבל את השם פנג האפ (Paang Hap), פנג ההרואי, זאת בזכות הלהיטות שהפגין בהתמודדות עם האתגרים של אימוני הלחימה. למרות חייו במנזר הוא מעולם לא הפך לנזיר בודהיסטי ונשאר חילוני, שכן היה ברור הן מהנבואה והן מהתצפיות על אימוניו, שייעודו היה אומנות לחימה, ולא דת.

פנג סיים את הכשרתו וקיבל את מקומו בשושלת היוחסין של הוו מיי פאי. הוא בילה את העשור הבא בנסיעות ברחבי סין, מאתגר את האלופים המקומיים, ומביס אותם. זו הייתה תקופה שונה מהיום. סין הייתה בימיה הראשונים כרפובליקה, והקרבות נוהלו על פי מסורת הלחימה העתיקה. לא היו כללים, לא הייתה הפרדה בין קטגוריות משקל ונלחמו בלי כפפות. הקו בין תחרות ידידותית וקרב עד המוות היה לעתים מטושטש. פנג סיפו היה איש קטן אמנם, לא יותר ממשקל נוצה, אבל יחד עם זאת הוא מעולם לא הפסיד בקרב. בסופו של דבר פנג פרש מהתחרויות מהסוג הזה, והקדיש את חייו למעשים חשובים יותר. הוא הפך למומחה ידוע לעשבי מרפא וקיבוע עצמות. הוא היה ידוע גם כמשורר מוכשר, צייר וקליגרף, ושימש גם כרופא המשפחה של ד”ר סון יאט סן, אביה של הרפובליקה הסינית. ב- 1937 פרצה מלחמה בין סין ויפן בה שירת פנג באימון חיילים של הרפובליקה הסינית. בשנת 1949 הוא ברח לטייוואן כאשר הכוחות המהפכניים של מאו הפילו את הרפובליקה.

ב- 1973 הביא פנג את משפחתו לניו יורק. הגעתו עוררה סערה בקהילת אמנויות הלחימה בצ’יינה טאון. בית הספר היוקרתי “חמש נמרים” הציע לו לבוא וללמד אצלם, משפחות נחשבות שלחו את בניהם ללמוד אצלו, ואנשי עסקים התחרו כדי להיות תלמידיו. פנג פתח חנות לצמחי מרפא ברחוב בקסטר, והחל ללמד את הוו מיי פאי לקבוצה קטנה של תלמידים, אירוע המציין את הפעם הראשונה שבה השיטה נעשתה זמינה לתלמידים מחוץ למנזר.