וו מיי – מייסדת השיטה

וו מיי (נאג מוי) הייתה נזירה בודהיסטית ודמות בולטת בסיפורים ובאגדות לחימה של שושלת צ’ינג (אשר מוכרת גם כשושלת מנצ’ו – השושלת השלטת בסין בין השנים 1644 ל- 1911, והאחרונה בשושלות הקיסריות של סין). יחד עם זאת, מעט מאוד מהידוע עליה ניתן לאימות, והסיפורים שסופרו עליה נפרסים על פני זמן ארוך יותר מתוחלת חיים של אדם רגיל.

מסופר שוו מיי נולדה בשם לו סי ניאנג (Leui Sei Neung) ושהייתה בתו של גנרל משושלת מינג. כאשר שושלת מינג הייתה על סף נפילה לפולש צ’ינג (Qing), אביה שלח אותה לדרום סין, כדי שתוכל לשרוד ולהמשיך את המסורת המשפחתית (מכך ניתן להסיק שבשנת 1644 היא הייתה כבר אישה צעירה). סיפור נוסף מתאר את לו סי ניאנג כלוחמת שהתנקשה בחיי קיסר צ’ינג, יונג ג’נג, כנקמה על טבח משפחתה (זה היה גורם לנו להאמין שהיא הייתה לוחמת יוצאת דופן ב- 1735). וו מיי מופיעה גם בסיפורים אודות התפתחות שיטת הוין צ’ון קונג פו (Wing Chun) מאמצע המאה ה- 18, ובסיפוריו של גיבור הלחימה פאנג סי יו, שהתקיימו בסוף המאה- 18. אם כל הסיפורים האלה היו נכונים, וו מיי חיה ולחמה לאורך תקופה של מעל ל- 150 שנים.

הידוע ביותר שבסיפורי וו מיי הוא סיפורו של דו קרב בינה לבין לי בה שאן, שקרא עליה תיגר לנקום את מותו של אחיינו מידיו של אחד מתלמידיה. לי היה לוחם גדול וחזק ולכן וו מיי קיבלה את האתגר שלו, בתנאי שהם ילחמו על גבי המוי פה ג’ונג (Plum Blossom Posts) (מערכת של בולי עץ הנטועים בצורה אנכית באדמה בתבנית של יהלום ועל גבם וו מיי תרגלה את עבודת הרגליים שלה, כאשר כל צעד מוטעה עלול לגרום לנפילה קטלנית). לי הסכים לתנאי שהציבה וו מיי, הוא היה יהיר ובטוח שהוא יכול לנצח כל אישה בכל מצב, והוא נהרג בדו קרב. בעקבות הסיפור הזה המוי פה ג’ונג התפרסמו והפכו להיות צורת אימון נפוצה, וניתן גם להבחין בהם בסרטי קונג פו רבים. יחד עם זאת, שיטת ההליכה הייחודית שפיתחה וו מי (צעדי הסוס – Horse Step), המתורגלת על גבי המוי פה ד’ונג אינם קיימים בשום סגנון לחימה אחר, פרט לוו מיי פאי.

בזמן שאנו נהנים מסיפורים אלה, עלינו לזכור, שאם המידע הביוגרפי שלנו על וו מיי נכון, היא הייתה בת מעל 100 שנים כשהיא ניצחה את לי בה שאן. עלינו לזכור גם כי וו מיי הייתה נזירה בודהיסטית, וכי המצווה הראשונה של הבודהיזם היא הכלל נגד הרג. אף נזיר בודהיסטי לא היה משתתף בקרב עד המוות רק כדי להגן על כבודו, או כדי להוכיח את עליונותו של הסגנון שלו, או מכל סיבה אחרת, מלבד למניעת נזק גדול עוד יותר ממה שהיה נגרם מאי ההשתתפות.

בנוסף, אין לנו מידע על דורות 2, 3 ו- 4 של הוו מיי פאי. אנחנו רק יודעים שהשיטה נשמרה במנזר העגור הלבן בהונאן, וכי לאורך ההיסטוריה של שושלת צ’ינג, עם כל המרידות והמלחמות הפנימיות שהיא עברה, שיטת הוו מיי מעולם לא נראתה שוב עד המאה ה- 20.