כלי נשק מסורתיים

המוט (קוואן או סטאף באנגלית)

הוא ארוך (כ- 180-190 ס”מ), קשה, עמיד וישר. הוא מופעל על ידי שלוש נקודות מגע, (שתי הידיים והגוף) ועל ידי החלקת הידיים לאורכו. המוט ניתן לשימוש בצורה חד-צדדית (להשתמש בעיקר בקצה אחד) או בצורה דו-צדדית (שימוש בשני הקצוות באותה מידה).

החרב הרחבה (דו)

חרב בעלת להב יחיד ורחב שנע בחופשיות באוויר. החרב הרחבה משמשת בעיקר לחיתוך והיא גם מובילה את הגוף וגם מובלת על ידו.

החנית (יינג צ’רן)

מורכבת ממוט דק וארוך ומחרב פיפיות (להב כפול) המחוברת לראשו. החנית נחשבת “המלכה” של כלי הנשק הארוכים. המיומנויות הנרכשות מהשימוש בה הינן בעלות אופי מתקדם ביותר. בתנועת החנית ובעיוותו של המוט על ידי הכוחות המורכבים אשר מוזרמים אליו על ידי הגוף והידיים, נוצר נשק אנרגטי ו-“חי”. מעטים יכולים להביא את החנית לכדי מילוי הפוטנציאל שלה.

החרב הישרה (גים)

נחשבת “המלכה” של כלי הנשק הקצרים. התנועות המעגליות, הסיבובים והספירלות מתחילים במרכז האנרגיה של הגוף ומוקרנות החוצה אל החרב, ולכן נחשבת החרב הישרה ככלי נשק פנימי. החיתוך נעשה באמצעות שני הצדדים של החרב הן בפעולות הדחיפה והן בפעולות המשיכה. הגוף חייב להיות גמיש, רך וחופשי בתנועתו כמו נחש או דרקון.

מוט שלושה חלקים (סאם ג’י קוואן)

הומצא כדי להביס חרבות יחידות או כפולות, מוטות וחניתות. בעזרת השימוש בחלק בודד, כפול או משולש ניתן לפרוק את היריב מנשקו או להדוף ולתקוף בדרכים מפתיעות, סמויות וחסרות צורה. כדי לשלוט בנשק זה דרושה שתהיה למשתמש קואורדינציית עין-גוף-יד יוצאת דופן.